יוסף חמד נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א ואח'

פסק דין חלקי

(בשאלת החבות)

1.זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה –1975, להלן: "חוק הפלת"ד").

התובע טען בתביעתו כי בתאריך 09/09/05 עת שעבד ב"תיקון דרך" בחלון אוטובוס כשהוא עומד על סולם, הסולם החליק עקב נסיעת האוטובוס, דבר שגרם לנפילתו ארצה ופגיעתו קשות בידו.

2.הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") הינה חב' לביטוח בע"מ, אשר ביטחה בעת הרלוונטית את האוטובוס בביטוח חובה, ועל כך אין חולק.

על פי הנטען, הנתבע מס' 2 (להלן: "הנהג") נהג בעת הרלוונטית באוטובוס.

3.בהחלטתי בדיון מ-02/04/08 הוריתי לתובע להגיש תצהיר המפרט את נסיבות התאונה.

בהחלטתי בדיון מ-03/03/09 הוריתי על פיצול הדיון, כך שתחילה תישמע שאלת החבות.

4.בפתח ישיבת ההוכחות היום, ביקש ב"כ התובע לראות בתצהיר הנסיבות עדות ראשית של התובע.

בנוסף, הגיש באמצעות התובע תעודת חדר מיון ומכתב שחרור מבי"ח "המשפחה הקדושה", מיום התאונה (ר' ת/3 + ת/4), ועותק הודעה במשטרה של התובע (ת/2).

5.השאלה שבמחלוקת הינה באם נפילת התובע מהסולם הייתה כתוצאה מהחלקה סתם של הסולם או כתוצאה מנסיעת האוטובוס.

התובע העיד בתצהיר עדותו הראשית כי ביום התאונה, ובמסגרת עבודתו ברחיצת האוטובוס, שהיה עם שמשת דלת קדמית ימנית עליונה שבורה, השעין את הסולם על האוטובוס ועסק בניקוי שברי השמשה השבורה, שקודם לכן הודבקה כדי למנוע נפילתה.

תוך כדי עבודתו, ובעודו על הסולם, נסע האוטובוס קמעא, וגרם לנפילת הסולם והתובע . התובע נפל ארצה יחד עם הסולם כשחלק מהשמשה השבורה בידו, דבר שגרם לחתך עמוק בגב כף יד ימין.

6.בחקירתו הנגדית הסביר התובע, כי התאונה אירעה במהלך עיסוקו כעובד רחיצה בחברת אוטובוסים שבבעלות אחיו. באותה עת שעסק בניקוי שברי השמשה השבורה היה הנהג בפנים האוטובוס, ועסק אף הוא בניקיון השמשות מבפנים, ולאחר שסיים, התיישב במושב הנהג ונהג באוטובוס מרחק קצר, תוך שהוא מסובב את ההגה ימינה.

התובע הבהיר, כי הנהג לא שם לב שהוא עומד על הסולם מבחוץ, כנראה משום שזו הייתה שעת לילה.

גם הנהג הבהיר בעדותו, כי אכן הוא לא שם לב שהתובע עומד על הסולם ועוסק בניקוי שברי השמשה של הדלת הקדמית ימנית, והסביר כי מלכתחילה סוכם עם התובע שקודם מסיימים לרחוץ את האוטובוס, אח"כ מטפלים בשמשה השבורה.

7.הנני נותן אמון מלא בגרסת התובע לנסיבות התאונה. עדויות התובע והנהג מהימנות ואמינות בעיניי. עדותו של התובע תאמה לעדות הנהג, שאף הוא העיד כי נסע, כמעט מטר אחד, תוך שהוא מסובב את ההגה ימינה.

יצוין כי גם התובע וגם הנהג העידו, כי באותה עת האוטובוס היה מותנע.

אכן הגיוני הוא כי התובע לא שם לב כי הנהג התיישב על מושבו ועמד לנהוג באוטובוס, משום שהיה עסוק בעבודתו, ומנוע האוטובוס עבד באותו רגע, כך שלא מדובר במקרה של התנעה לפני הנסיעה, דבר שייתכן והיה מסב תשומת לבו. כן הגיוני הוא שהנהג לא שם לב לתובע, הן משום שמדובר בשעת לילה, והן משום שהנהג לא תיאר לעצמו שהתובע כבר החל לעבוד בניקוי שברי הזכוכית של השמשה, נוכח הסיכום המוקדם ביניהם שקודם יסיימו לרחוץ את האוטובוס.

8.אינני נותן משקל להודעת התובע במשטרה (ת/2), משהוברר כי הודעה זו לא נמסרה על ידי התובע, ולא נחתמה על ידו. כפי שהוברר, הודעה זו נמסרה לתובע ע"י עו"ד אבו נסאר, שייצג אותו בשלב מוקדם יותר, שלא בנוכחות התובע.